פסק-דין בתיק ע"פ 210/14

1.             ביום 14.11.2013 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת מ' אל-עד קרביס), לאחר שמיעת ראיות, בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא למערער. בית המשפט קבע כי הצו יהיה ניתן לביצוע החל מיום 14.12.2013. ביום 29.12.2013 הגיש המערער ערעור על ההחלטה, ובד בבד עתר לעיכוב ביצועה. ביום 31.12.2013 החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קפאח) לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע בקובעו כי אין הסבר לשיהוי בהגשתה וכי בסיס הערעור קלוש. בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו נדחתה בהחלטה מיום 8.1.2014 (כב' סגן הנשיאה ע' מודריק).

2.             מכאן הערעור שלפניי אשר נסב על ההחלטה שלא לעכב את ביצוע ההריסה עד להכרעה בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לביטול צו ההריסה. המערער טוען, לגופו של עניין, כי בצו ההריסה המינהלי נפל פגם המתבטא בכך שהוא לא הוצא על סמך תצהיר שהוגש למשיב ולכן, לפי הנטען, הוא הוצא בחוסר סמכות; וכי שגה בית המשפט לעניינים מקומיים בכך שלא איפשר לו לחקור את יושב ראש הוועדה המקומית ביחס לשאלה אם הוא אכן חתם על הצו. כמו כן נטען כי הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי לא הוגשה בשיהוי מהטעם שהוגשה בתוך המועד להגיש ערעור על ההחלטה. על כן טוען המערער כי יש לערעור סיכויים טובים להתקבל ולכן יש לעכב את ביצוע ההריסה. בדיון לפניי הוסיף המערער וטען טענות נוספות שלא העלה בבית המשפט לעניינים מקומיים ובהן שלא ניתן לקבל היתר בנייה; וכי ביצע את הבנייה כדי לתמוך בבניין. המשיבה מתנגדת לערעור.

3.             לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לפניי, באתי למסקנה שדין הערעור להידחות. לא אחת נפסק כי "צו הריסה מינהלי מיועד מעצם טיבו לשמש מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח אשר יקשה לשנותן. תכליתו של צו ההריסה היא למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן" (ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל (הוועדה המקומית של עיריית תל-אביב-יפו), פ"ד נח(3) 625, 627 (2003)). ברוח זו נפסק כי "הליך של צו הריסה מינהלי ראוי לו שיהא אמצעי מהיר ויעיל המאפשר תגובה על אתר לבניה בלתי חוקית" (רע"פ 6076/02 שמר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו (6.11.2002)). מטעמים אלו דחה בית משפט זה פעמים הרבה בקשות לעיכוב ביצוע של צו הריסה מינהלי עד להכרעה בערעור (ראו, למשל, ע"פ 6547/08 סלע נ' מדינת ישראל, פסקה 24 והאסמכתאות שם (31.7.2008)).

4.             מן הכלל אל הפרט: האזנתי לטענות המערער ולא מצאתי כי סיכוייהן להתקבל גבוהים. דומה שאין לקבל את טענתו כי נפל פגם בצו לאחר שבית המשפט לעניינם מקומיים שמע ראיות, ובכלל זה העיד המהנדס שהיה אמור לחתום על התצהיר. דומה שעדות זו מרפאת את הפגם, ככל שהיה כזה. אף אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים שלא להתיר למערער לחקור את יושב ראש הוועדה המקומית. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי חקירה זו אינה דרושה לבירור טענותיו של המערער, ועל פני הדברים אין עילה להתערב בכך (יצוין כי המערער טען כי החתימה על צו ההריסה אינה של יו"ר הוועדה המקומית, אולם המשיב הגיש תצהיר שלו שבו נכתב כי החתימה היא חתימתו). ממילא אין לקבל את הטענות שהעלה המערער לראשונה לפניי, מה גם שהוא עצמו טוען שאין בידו לקבל היתר בנייה לעבודות מושא צו ההריסה.

5.             אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, ‏כ' בשבט התשע"ד (‏21.1.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: